קצת על נוסטלגיה ומלפפונים

אני מרגישה קצת נוסטלגית לאחרונה. אולי זה בגלל שההורים שלי הביאו לי את השנדלייר של סבתא שלי מהבית שלה בסנט פטרבורג (אחרי שלוש שנים של תחנונים) – קצת רטרו סובייטי והמון זכרונות. חבל שהקריסטלים לא יצטלצלו אצלי כמו בבית שלה

צ'אזוקה – או בואו נשחה קצת בתה

מהרגע שהחלטתי לראיין את דליה בן מיור ידעתי שאני חייבת שקרין תכתוב את הפוסט העוקב בהשראת הראיון, ולשמחתי היא הסכימה. קרין היא קרין קידר –  בחורה מדליקה, מטפלת ברפואה סינית ויפנית, סוג של מורה רוחנית שלי (ללא ידיעתה) וכותבת בלוג אוכל

בלי מילים

דליה בן מיור, יודפת, 07.05.14 דליה היא קדרית מדהימה, בעלת הסטודיו שינו שמהווה חלק בלתי נפרד מביתה הצופה אל תל יודפת. שם היא יוצרת כלים שימושיים בהשפעת הזן והקדרות היפנית. רדפתי אחריה חצי שנה כדי לראיין אותה ובסוף היא הסכימה

לחם פריקה

בעקבות השיחה עם חדוה חיפשתי מאכל עם קונוטציה גלילית ופריקה (או פריקי) מבחינתי עונה על ההגדרה הזאת. תחילת הקיץ ועשן המדורות המיתמר מעלה משדות החיטה בעמק בית נטופה מבשרים לי את בוא הפריקה הטריה –  חיטה ירוקה, מעושנת וריחנית, טעימה