חמישה ימים בפריז

אני אתחיל בגילוי קטן, אנחנו מצפים לצאצאית חדשה שתצטרף בעוד כמה חודשים למשפחתנו. הבוטן הקטנה הזאת שיבשה לי את החיים לחלוטין, אבל הודות לה נסענו לסוף שבוע ארוך בפריז. אחרי הבת הגדולה לקח לנו שנתיים עד שהרשינו לעצמנו כמה ימים לבד בחו"ל ואחרי הילד השני ארבע שנים; למרות שאנחנו עוד לא בטוחים אם זה הולך לכיוון של סדרה חשבונית או הנדסית (זה באדיבות בן זוגי, כי אני לא מבינה בסדרות שמעורבים בהן מספרים) אבל כנראה יעברו עוד כמה שנים טובות עד שהזדמנות כזאת תקרה בדרכינו.

אז אחרי שנגמר הגהינום של השליש הראשון הסתערתי על תכנון הנסיעה לפריז. היתרון בלנסוע לאותו מקום בפעם החמישית זה שכבר לא צריך להשתרך אחרי המוני התיירים כדי לסמן V במגדל אייפל או לנסות, ללא הצלחה רבה, לראות את המונה ליזה, אלא  אפשר פשוט לקנות סנדויץ וקפה ולהסתכל על הפריזאים רצים ביום ראשון בבוקר בגני לוקסמבורג או לנסוע במיוחד לחנות שמוכרת סוכריות בכל הצבעים לקישוט עוגות.

כפי שאתם, בוודאי, מבינים, זו הפכה להיות לנסיעה בסימן גסטרונומי, כי היתי חייבת לפצות את עצמי על שלושה חודשי מרק עוף וגם שיספיק לעוד כמה שנים קדימה. כידוע עם אשה הורמונלית והריונית לא מתווכחים, אז זה מה שהיה. ליקטתי המלצות מכל מיני בלוגרים (המון מדיויד לייבוביץ') ומגזינים, מצאתי מלון בשכונה האהובה עלי – סן ג'רמן, בניתי טבלאות יומיות באקסל (כן, אני עד כדי כך מוטרפת) והרגשתי מוכנה להשביע את הרעב שלי להכל.

להלן סקירה (לא ממש) קצרה של הדברים הכי מעניינים וטעימים שקרו לנו בפריז מלווה בתמונות הפעם מהטלפון.

יום 1 (חמישי)  Saint Germain des Prés

נחתנו בצהרים במלון וכמו הזחל הרעב מיד הבנו שצריך לחפש אוכל. לאחר התיעצות קצרה עם האקסל נבחר ה-Cuisine de Bar, שהיה ממש קרוב אלינו ב- rue du Cherche Midi. זה מין בית קפה שמגיש בעיקר טרטינים, סנדויצ'ים פתוחים חמים או קרים על פרוסות ענקיות של לחם שאור מהמאפיה הסמוכה Poilâne. לקחנו טרטין עם גבינת סנט מרסלין ונקניק (jambon) וטרטין סלמון, שניהם היו מעולים (טוב, אולי הראשון יותר מעולה). אחר כך הלכנו למאפית Poilâne וקנינו פרוסה עדיין חמה של מעין פלאן עדין ומושלם עם קלתית בצק דקה ונראה לי שבשלב הזה רגשות האשם שלנו על נטישת הילדים התחילו להתפוגג.

בערב, אחרי הסתובבות של כמה שעות בשכונה, קפצנו ל- L’Avant Comptoir , בר נשנושים פיצי (של השף Yves Camdeborde) שנכנסים אליו דרך וילון פלסטיק שמצויר עליו חזיר (נשמע מבטיח, לא?) ואוכלים בעמידה ליד הדלפק, קצת הרגשה של מסיבה צפופה ומגניבה. אפשר להזמין פלטת נקניקים או גבינות עם כוס או בקבוק יין או משהו קטן מהתפריט בתמונות שתלויות מהתקרה.

מהר מאד הבנתי שבתכנונים שלי לא לקחתי בחשבון שני דברים: שאני בהריון ולכן צריכה הרבה יותר מנוחה וגם שאני לא ממש יכולה לשתות יין, כי אני בכל זאת בהריון. נאלצתי להשלים עם המציאות ולהסתפק בלגימות בודדות מיין הגאמה המדהים שהזמנו.

יום 2 (שישי) Les Halles & Le Marais

על הבוקר נסענו ל- G. Detou, חנות שהיא גן עדן לקונדיטורים, אבל לא רק. הצטיידתי בקקאו Valrhona (ועכשיו אני יודעת איך קקאו אמיתי אמור להיראות) ועוד כל מיני תופינים.

במסגרת הגילויים החדשים – הלכנו למוזיאון האמנות וההיסטוריה של היהדות לתערוכת צילום מרתקת של Roman Vishniac  (עד 15.01.15), צלם יהודי רוסי שהצליח להגר לארה"ב ב1939. מרבית התערוכה נבנתה סביב צילומי הקהילות היהודיות במזרח אירופה באמצע שנות ה-30, פרויקט שהוזמן ע"י הג'וינט. מדהים לראות את העולם ששנים ספורות לאחר מכן פשוט נעלם. מי שלא מצליח להגיע לתערוכה מוזמן להציץ בארכיון הנגטיבים המקוון של רומן וישניאק.

ממש ליד גילינו גינה מקסימה בתוך המתחם של המוזיאון של ה-Archives Nationales שהיתה מלאה בעלי שלכת. בהמשך שיטוטינו הגענו לשוק האוכל Marché des Enfantes Rouges עם דוכני אוכל מכל העולם, בחרנו באופציה הצרפתית – גאלט (קרפ מקמח כוסמת) עם נקניק, גבינה ובצל מטוגן, אלא מה?

מכל ביקורי החנויות שלנו באותו יום אציין עוד רק את La Trésorerie, חנות מגניבה של כלים ודברים לבית שמרביתם מיוצר בצרפת או באירופה. לא יכולתי לצאת משם בידיים ריקות.

ממש לפני שהחשיך הגענו למאפיית  Du Pain et Des Idées, ולמרות שזה לא הזמן הכי טוב להגיע למאפיה, הצלחנו לחטוף עוד כמה שבלולים אחרונים שנשארו בתצוגה – עם לימון, עם פירות אדומים וקרם פרש ועם פראלין. מה אני אגיד לכם, המזל שלי שאני גרה רחוק משם.

יום 3 (שבת)  רובע 12

נסענו לשוק האוכל Le Marché d'Aligre. קצת לפני שהגענו לשוק עצרנו במאפיה Blé Sucré שם קנינו קפה, עוגה עם שזיפים מיובשים וכמה מדלנים (עוגיות עם שקדים והרבה חמאה). מול המאפיה יש גינה ציבורית עם גן שעשועים לילדים ובעודי מחסלת את המדלן החמאתי הכי טעים שיש התבוננתי בהורים הפריזאים משחקים עם ילדיהם ותהיתי איך הם נשארים כאלה רזים. כנראה שהם לא טוחנים מדלנים כמוני.

Le Marché d’Aligre מתרחב בסוף שבוע גם לשוק פשפשים ובעצם מורכב משלושה חלקים: שוק קטן מקורה ושוק פשפשים בכיכר d’Aligre ודוכני פירות, ירקות ופרחים לאורך כל רחוב d’Aligre החוצה את הכיכר. בשוק המקורה המוכרים צרפתיים ושורר שם שקט מוחלט, אבל בדוכני הרחוב המוכרים לרוב מרוקאים ואלג'יראים וקריאות בסגנון 'יאללה יאללה' הסבו לי תחושה ביתית. הסתובבנו עם המקומיים שעשו קניות לסוף השבוע וגם לי נורא התחשק לקנות מהתוצרת המושלמת והסופר טריה שראיתי סביבי. בסופו של דבר הסתפקתי בקצת ענבים שחורים ומאד מתוקים, שתי גבינות עזים קטנות ובגט – הודות למזג האוויר הקר הכל שרד יפה לארוחת הערב שהצטרף אליה גם בקבוק יין מחנות היינות שליד המלון.

אכלנו צהרים בשוק בקצביה Boucherie des Provinces שחלקה הופך למסעדה בשעות הצהרים. מקום מושלם לאוהבי הבשר, כי זה הדבר היחיד שיש בתפריט, אבל אפילו לא אוהבי בשר (כמוני) מגלים שלפעמים זה יכול להיות מאד טעים, למשל אם זה  במקרה המבורגר עסיסי עם בייקון קריספי.

יום 4 (ראשון) רובע 1 ו-11

ביום ראשון כמעט הכל סגור חוץ ממוזיאונים וגלריות, לכן זה נראה הגיוני להקדיש אותו לאמנות. בדיעבד זה התברר כטעות כי אנחנו לא היחידים, בלשון המעטה, שהגיעו למסקנה הזו. אבל לפני שהצטרפנו לנחילי התיירים בדרכינו אל ה- Jeu de Paume שנמצאת בקצה גני ה- Tuileries עשינו טיול ממש נעים בגני לוקסמבורג מלווים בפריזאים רצים וצפינו בקבוצת גברים וכמה ילדים משיטים סירות מפרש קטנות במזרקה בעזרת ציוד מטורף.

למזלנו התור לגלריית Jeu de Paume עדיין לא היה היסטרי וראינו תערוכה מעולה של הצלם היהודי אמריקאי Garry Winogrand (עד 8.02.15) שהיתה מבחינתי מעין המשך כרונולוגי של התערוכה של וישניאק שעבד בארה"ב אחרי מלחמת העולם השניה. וינוגראנד צילם צילומי רחוב בארה"ב בין שנות ה-50 לשנות ה-80 והם מהווים תיעוד תקופתי מרתק.

ויתרנו מראש על לנסות להדחף לתערוכה של Niki de Saint Phalle ובמקום זה נסענו למסעדת דגים ופירות ים Clamato (נצר של Septime). זה מקום קליל ונעים שהמנות בו קטנות עד בינוניות, מה שמאפשר לטעום כמה מאכלים, ומוגשות בכלי אמייל של falcon. הכל היה ממש טעים, אפילו לא אוהב דגים ופירות ים אמר את זה. קינחתי בטארטלט מייפל עם קרם שנטילי והרגשתי שמשימתי בפריז הושלמה.

יום 5 (שני) Saint Germain des Prés

הטיסה לתל אביב יצאה אחרי הצהרים ובבוקר עוד הספקנו לבקר בחנות הענקית של אוכל גורמה La Grande Épicerie de Paris שגם ממנה אי אפשר לצאת בידיים ריקות, לכן יצאנו עם ידיים מלאות בטעמי צרפת שיכולנו לקחת הביתה. ועכשיו אני מתלבטת על מה אפשר לשים פתיתי מלח מעושן – אולי על קרקרים עם גבינה –  ואיזה קינוח אני אכין עם הקרם ערמונים – אולי טארט?

חזרתי הביתה קצת פחות רעבה והכי מופתעת וגאה בעצמי שהפעם לא התביישתי לדבר בצרפתית הלא מושלמת שלי שצפה ועלתה לה ממעמקי הזכרון.

Poilâne, 8 rue du Cherche-Midi

Cuisine de Bar, 8 rue du Cherche-Midi

L’Avant Comptoir, 9 Carrefour de l'Odéon

G. Detou, 58 Rue Tiquetonne

Musée d'art et d'histoire du Judaïsme, Hôtel de Saint-Aignan, 71, rue du Temple

Musée des Archives Nationales, 60 Rue des Francs Bourgeois

Marché des Enfantes Rouges, 39 Rue de Bretagne

La Trésorerie, 11 Rue du Château d'Eau

Du Pain et Des Idées, 34 Rue Yves Toudic

Le marché couvert Beauvau (Le marché d'Aligre), Place d’Aligre

Blé Sucré, 7 Rue Antoine Vollon

Boucherie des Provinces, 20 Rue Aligre

Jeu de Paume, 1 place de la Concorde

Clamato, 80 rue de Charonne

La Grande Épicerie de Paris, 38 Rue de Sèvres

תגים: אוכל, טיולים, פריז