אינסאף

אינסאף עראבי, כפר מנדא 24.06.14

אינסאף היא בת 33, גרה בכפר מנדא ועובדת בסינדיאנת הגליל, עמותת סחר הוגן.

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 אינסאף | makeeatgalilee.wordpress.com

 

איך התחלת לקלוע סלים?

אחרי סיום לימודי ניהול עסקי במכללת ויצו בחיפה כל הזמן חיפשתי עבודה ולא מצאתי. במקרה הייתי בבית של חברה וראיתי סל יפה על השולחן, שאלתי מאיפה הסל כי רציתי לקנות כזה והיא אמרה לי שעשתה אותו בסינדיאנת הגליל. אז באתי לכאן והתחלתי לקלוע סלים. יצא שאני טובה בזה ועכשיו אני אפילו מעבירה קורסים ומלמדת נשים חדשות.

הופתעתי שמגיעות לכאן נשים כל כך מרחוק…

כן, מכפר סבא, ממג'דל שמס. הן אוהבות את המפגש עם הנשים האחרות, כולן באות לפה עם מוטיבציה ורצון.

מה את אוהבת במלאכה הזאת?

אני אוהבת עבודות יד. מעולם לא חשבתי על קליעת סלים, לא ידעתי שעדיין עושים את זה. בהתחלה היה  קשה, אבל עכשיו זה ממש כיף לעשות סל. אני אוהבת את השקט והרוגע בעבודה עצמה וגם את היצירתיות.

את יכולה לספר קצת על סדר היום שלך ואיך את משלבת בו את העבודה?

אחרי שהילדים הולכים לגן אני באה לסינדיאנה, מסדרת את הכל, עושה הזמנות, בודקת מיילים ואח"כ מתחילה לעשות סלים שהוזמנו. אם אין הזמנות אני קולעת מה שאני רוצה ומציגה פה למכירה או לפעמים לוקחת לעצמי. אני באה כמעט בכל יום, תלוי בקבוצות, לפעמים רק קופצת לפתוח את המקום לאנשים שמבקשים לקנות משהו. בימי שלישי יש לנו מפגש שבועי – הקורס של רחלי. ביום רביעי אנחנו עושות סידור עבודה לכל השבוע – בודקות איזה קבוצות באות ומחלקות את העבודה. ביום חמישי יש מפגש חופשי. אני גרה בכפר מנדא לכן זה כל כך מתאים לי. היה לי מוזר למצוא עבודה בתוך הכפר, כי הנשים כאן או שעובדות בתור מורות או שאין להן עבודה.

איך מתייחסים בבית ובמשפחה לבחירות שלך בחיים?

הם ממש שמחים שהגעתי לכאן. בהתחלה כל הזמן שאלו: "מה את עושה שם? מה עושים פה יהודים וערבים ביחד?", חשבו שזה אולי משהו פוליטי. סיפרתי להם והזמנתי לבוא לראות בעצמם. בעלי בא לפה והתחבר לזה, הוא ממש מתעניין ושואל אם הוא יכול לעזור. המשפחה שלי מאד מעריכה את זה.

איך את חווה את המקום "סינדיאנת הגליל"  בחוויה האישית שלך?

אני במקום שרציתי להיות בו –  לעשות משהו שאני אוהבת וגם להרוויח כסף. ידעתי שיש לי את היכולת והפוטנציאל אבל לא ידעתי מה לעשות ואיך להתחיל. כאן קיבלתי את ההזדמנות. אני מרגישה שסומכים עלי ונותנים לי אחריות. גיליתי שיש אנשים שרוצים לשמוע את מה שיש לי להגיד, ורוצים לעזור כי אכפת להם. אני מרגישה שיש משהו אחר בחיים כשאני פוגשת נשים שחושבות על עוד דברים חוץ מהילדים והאוכל – מדברות למשל על ספרים או על פוליטיקה לפעמים, זה משהו שהנשים בכפר לא עושות.

את חושבת שיש לך השפעה על נשים אחרות במעגל המשפחתי או נשים אחרות בכפר?

כן, זה מה שקורה, הרבה נשים מתעניינות. עכשיו גם אחותי התחילה לבוא וחברה שלי, כי הן ראו את ההבדל איך היתי קודם ואיך אני עכשיו. הבעיה אצלנו שהנשים לא יוצאות מהכפר, הן תמיד בבית. וכשהן באות לפה ופוגשות נשים אחרות וקבוצות מחו"ל זה מעלה להן את הביטחון והדימוי העצמי. אנחנו לא ידענו שיש עמותות להעצמת נשים ושמגיעים מחו"ל במיוחד בשביל לראות איך אנחנו חיים ואיך אפשר לעזור.  גם אחותי התחילה לראות את העולם בעיניים אחרות. היא היתה כל הזמן בבית עם הילדים ועכשיו היא רק מחכה לבוא לפה בכל פעם שמגיעה קבוצה.

יש כאן מפגש עם אנשים, לומדים דברים חדשים וגם את השפה. פתחנו קורס ללימוד עברית בחינם וזה עודד עוד נשים לבוא לפה. הקולעות מקבלות תשלום על הסלים וגם על אירוח הקבוצות. הן לא האמינו שמישהו יקנה את הסלים, כי אנשים מהכפר לא קונים, אבל הרבה אוהבים את העבודות האלה ויש כל הזמן הזמנות.

הערבים חושבים שהיהודים באו מעולם אחר ואני רוצה לשנות את המחשבה הזו. מגיעות לכאן נשים מדהימות, נהיינו חברות ואנחנו מדברות על הכל – על החובות, על הבית והילדים. ואז מבינים שלכולם יש את אותן הבעיות ולא כמו שהערביות חושבות: לנו אין כלום וליהודיות יש הכל, כאילו הן מוצאות את הכסף ברחוב. גם המשפחה שלי שינתה את הדעה שלה, כי החברות היהודיות התחילו לבוא לבקר אצלנו ואנחנו הולכות אליהן.

במשפחה שלי אומרים שאני מדברת כל הזמן ויש לי קול רם. אמרתי להם שאני רוצה לעשות רשיון נהיגה למרות שזה לא היה מקובל. היום יש לי רשיון נהיגה ועכשיו גם האחיות שלי רוצות, פתחתי להן את הדלת. זה גם מתחיל להיות מקובל יותר שאצא מהכפר, כי זו העבודה שלי. בסוף גם לאחיות שלי זה יהיה מקובל.

 

לאתר של סינדיאנת הגליל

מודעות פרסומת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כל הכבוד . אני קורא הכל . בוריס

    אהבתי

  2. hana

    כל הכבוד ורוניקה ! ממשיכה לעשות חיל. אני מזדהה מילה במילה עם דברי חסיה, אמרתי זאת מזמן ואני שמחה לשמוע שגם אחרים מרגישים כמוני. עבודה נפלאה !!!
    חנה

    Liked by 1 person

  3. חסיה

    ורו היקרה. כמה משמח שחזרת לכתוב. לדעתי את עושה עבודת קודש עם הראיונות האלה – מתן קול ובמה לנשים ה'אחרות', שלא לדבר על הרחבת האפשרויות הכלכליות שלהן על ידי הפרסום שלך. את עוזרת לצבוע את הגליל בצבעים אנושיים חמים.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: